החופש הגדול הגיע, ויחד איתו גם האתגר השנתי: איך לשמור על תזונה מאוזנת לילדים כשאין מסגרת, אין שגרה, אבל כן יש אינספור פיתויים מזדמנים? ארטיקים, נשנושים, נסיעות, סבתות מפנקות, חוגים עם במבה ושאר ה(לא)ירקות.
הורים רבים מוצאים את עצמם מתוסכלים, מאוכזבים או אפילו נוזפים בילדיהם, מתוך כוונה טובה, אך משיגים את התוצאה ההפוכה: פעמים רבות, דווקא הדרך שבה אנחנו מדברים על אוכל יוצרת אצל ילדים התנגדות, תחושת בושה או אכילה רגשית.
אז איך אפשר להציע גבולות רכים, אך ברורים? ובאיזו שפה להשתמש?
ורוניקה מייזלר, דיאטנית קלינית ויועצת לחברת הרבלייף, מסבירה על הקשר בין המילים שאנחנו אומרים לבין בחירות האכילה של הילדים:
"המוח של הילד שומע – גם כשאתם לא מתכוונים.
לפי מחקרים עדכניים בפסיכולוגיה התפתחותית, הדרך שבה הורים מדברים עם ילדיהם על אוכל משפיעה באופן ישיר על יחסו של הילד לעצמו, לדימוי הגוף ולתחושת הרעב והשובע הפנימית שלו. הילדים מפנימים לא רק את מה שנאמר, אלא גם את איך שזה נאמר.
לדוגמה, משפט כמו: "עוד פעם אתה אוכל שטויות? אתה לא מפסיק! " נחווה אצל הילד כתיוג זהותי: "אני גרוע באוכל. אני לא בסדר." יש כאן תיוג שלילי – "אתה אוכל שטויות" לא מדבר על הבחירה, אלא על הילד עצמו כמי שלא שולט בעצמו או שאין לו שיקול דעת .כמו כן, הכללה – "אתה לא מפסיק" היא הכללה מוחלטת, שמוחקת כל מאמץ חיובי שהילד אולי עשה לפני כן .ובנוסף, חוסר פתרון – המשפט לא פותח דלת לשיחה, אלא סוגר אותה, ומשאיר את הילד בתחושת אשמה או התנגדות. ההמלצה: שנו את שפת האשמה לשפה שמעודדת תהליך, חקירה עצמית ובחירה. אשמה עוסקת בעבר ובמיתוג שלילי; לעומת זאת, חקירה עצמית, עידוד ובחירה מכוונים לעיצוב העתיד בצורה קשובה, אקטיבית ולימודית.
דוגמה נוספת: "אם תאכל את כל הירקות – תקבל קינוח" מציבה את הירקות כעונש והקינוח כפרס. ההמלצה: "בוא נתחיל עם משהו (לתת 2-3 בחירות טובות) שייתן לך אנרגיה לשחק/כוח לרוץ מהר וכד', ואחר כך נחליט יחד לגבי קינוח".
מייזלר מעניקה טיפים לשיח נכון עם הילד:
- שלבו את הילד שלכם בבחירה, בתוך הגבולות שאתם קובעים מראש או אפשרו לילד לבחור – מתוך גבולות ברורים שקבעתם מראש: כדי לעודד שיתוף פעולה, תנו לילד תחושה שהוא שותף פעיל. בחרו מראש 2–3 אפשרויות שמתאימות לו, והניחו לו לבחור ביניהן. שילוב הילד בהחלטות נותן לו תחושת שליטה ובונה אמון, ואתם תדעו שהוא בחר במשהו שטוב עבורו. לדוגמה: "אנחנו יוצאים לים. "בוא נבחר משהו שייתן לך כוח לשחק/לשחות מהר, כמו כריש! מה עדיף לך: כריך עם גבינה או עם טונה? ואחר כך, אם תרצה – תוכל לבחור גם חטיף אחד. איזה מהם אתה רוצה?"
- הכירו מה באמת מניע את הילד: אם לבת שלכם חשוב שהשיער שלה ייראה ארוך, בריא ומבריק – קשרו את זה לאוכל מזין: "הגוף שלך בונה שיער חזק ובריא מהאוכל שאת בוחרת לו."
אם לבן שלכם חשוב לקפוץ גבוה בכדורסל – תזכירו לו: "כשתיתן לגוף שלך אוכל שמחזק את השרירים, תוכל לנתר אפילו יותר גבוה."
ככל שתחברו את התזונה לערכים הפנימיים והתחביבים של הילד – כך תגבירו את המוטיבציה הפנימית שלו לבחור נכון. - בדקו גם את עצמכם – לפני שאתם נענים לעוד בקשה לחטיף, עצרו רגע וחישבו: האם אתם נכנעים כי אין לכם כוח לוויכוח? האם זו דרך לפצות על רגשות אשם או חוסר זמן איכות?
אולי אתם מקרינים על הילד את היחס שלכם לאוכל ואומרים לעצמכם: "לפחות שהוא יהנה, הוא רזה עכשיו, אז מותר לו"?
כנות מול עצמכם לא נועדה לביקורת, אלא להרחבת מודעות. כשאתם יודעים מתוך אילו מניעים אתם פועלים, קל יותר לפעול מתוך בחירה מודעת, ולא מתוך הרגל או צורך רגשי. - שנו את הפוקוס: מאוכל – לתחושות. במקום לדבר על "בריא" או "משמין", שאלו את הילד: "איך הרגשת אחרי שאכלת את זה אתמול? זה נתן לך כוח לשחק? או עשה אותך עייף?"
כך אנחנו מעודדים מודעות תחושתית – כלי מפתח לבחירות נכונות לטווח הארוך. - צרו שגרה גמישה – החופש הגדול לא חייב להיות כאוטי – ניתן לקבוע מסגרת של 3-4 ארוחות ביום, עם חטיף מתוכנן בין לבין. גם אם השעות שונות מימי הלימודים, הידיעה שיש סדר – מרגיעה את הילד (ואתכם).
- מנגישים אוכל בריא בלי לעשות עניין, כי מה שמול העיניים וזמין יותר – נקלט טוב יותר. חתיכות אבטיח, כדורי מוצרלה, יוגורט עם גרנולה בכוס יפה קערת אדממה או פרוסת לחם מחיטה מלאה עם ממרח שקדים – אם זה זמין, יש סיכוי גבוה שייבחר. בלי הרצאה, בלי "תאכל כי זה בריא" ובלי שכנועים. פשוט שזה יהיה שם.
- ולגבי מאכלים חדשים או כאלה שפחות פופולריים אצל הילד – אל תמהרו לוותר. מחקרים והמלצות של האיגודים המובילים בתזונת ילדים מראים שלפני שמחליטים שילד "לא אוהב" מאכל מסוים, כדאי להציע אותו לפחות 8–15 פעמים שונות, בהזדמנויות חיוביות וללא לחץ.
צילום יחצ
מתי לנסות? דווקא כשאתם בטיול בטבע, כשהילד רעב ועייף – שם הסיכוי גבוה יותר שהוא ינסה משהו חדש.
מעניין לדעת: גם שינויים קטנים כמו צורת חיתוך שונה, צלחת צבעונית או תיבול אחר – נחשבים כהצעות נפרדות למאכל חדש. אפילו עצם החשיפה הסביבתית – כשהילד רואה אתכם אוכלים את אותו המאכל – משפיעה. העיקר: לא לוותר אחרי הפעם הראשונה. ההמלצה הזו תקפה גם לילדים עם בררנות אכילה, ודווקא אצלם – חשיפה עקבית, מגוונת ולא לוחצת, יכולה לעשות את ההבדל.
טיפ זהב להורים עייפים:
יש רגעים בחופש – במיוחד בסוף יום ארוך, או כשאתם כבר אחרי 9 חטיפים, שתי מריבות וטיול אחד חם – שבהם כל מה שבא זה פשוט לצעוק: "די! תאכל כבר משהו נורמלי!"
אבל דווקא ברגעים האלה, שווה לעצור לרגע אחד קטן ולשאול: מה אני באמת רוצה לומר לו עכשיו?
איזה מסר הייתי רוצה שיישאר איתו – לא רק היום, אלא בעוד 10 שנים?
כי בסופו של דבר, המטרה היא לא רק ארוחה אחת "נכונה" או הצלחה רגעית, אלא לייצר שיח רגוע, עקבי וחומל סביב אוכל. שיח שהופך, לאט ובהדרגה, לקול הפנימי של הילד: זה שאומר לו מה נותן לגוף שלו כוח, מה מעניק לו רוגע, מה שווה לנסות שוב, ומה פשוט לא מתאים כרגע – וגם זה בסדר.
גם אם היום הוא רק "הציץ" במנגו, או טעם ביס מהלחם עם ממרח השקדים – זו הייתה חשיפה.
וגם אם ויתרתם על הוויכוח היום – אבל לא הרמתם ידיים לגמרי – גם זה הישג.
